כיצד לאכול בכיף בחינם

לפני שנים לא רבות, חייתי לי מהיד לפה. על כל שקל שהוצאתי, שאלתי את עצמי, מהיכן ארוויח אותו. כל נסיעה, כל רכישה, כל פעולה הייתה צריכה להצדיק את עצמה. הצורך לכלכל את עצמי היה שורה אין סופיות של התחשבוניות על עשרות ומאות שקלים.

זה לא שלא עבדתי קשה וזה לא שלא עשיתי כמיטב יכולתי. אבל זה מה היה. הפחד הגדול ביותר, הוא מפני ההוצאה הבלתי צפויה. הצורך הזה, לבקש כסף מההורים. כי אתה בחוב. חוסר היכולת לרכוש אפילו ארוחה, וממש להנות. בגלל המשקולת הנפשית הזו להחזיק את הראש מעל המים.  הניסינות הסיזיפים לחסוך למשהו שממש מתחשק לי לקנות, כל כך הרבה שנים. ואין. התחושה שאחרים עשו את זה, ואתה לא. כי כמה שלא אפנים שזה רק עניין של מזל, עדיין ארגיש נכשל. והטרגדיה היא לא רק המחסור בכסף, אלא התחושה שהחברה כל הזמן משדרת, שאם אין לי, אני לא שווה כלום. צריך המון כוחות כדי לדעת להתנגד לה, להניח את החרא הזה בצד, ולהפנים, שזה שאין, זו לא סיבה לבושה. לקח לי זמן להבין, שהבעיה היא השיטה, לא אני. וזה חרא. אבל זה מה יש, ועדיף לשמוח מאשר להתבאס. עניין של החלטה.

זו הייתה תקופה מאוד ארוכה. אני לא חושב שהיא היתה "קשה". מאידך, לא היתה לי אז משפחה. עם משפחה זו לדעתי משימה נוראית.

לכן, כדאי מדי פעם, לפרגן לעצמך ארוחה טובה, נעימה. עם המון סוגי אוכל, מבשר,עוף דגים, סלטים וגם שיט טבעוני. עם עוגות, קפה, תה. ארוחה דשנה ואיכותית, אכול ככול יכולתך, בלי הגבלה, שבמסעדה הייתה עולה 200 שקלים. בחינם, במקום שמכבדים אותך, ויש אנשים נחמדים.

במדינת ישראל יש עשרות ומאות כנסים מקצועיים. חלק גדול מהם מאורגנים על ידי תאגידי ענק. כל מה שצריך זה להירשם לכנס ולהגיע.

הרישום נעשה בד"כ באתר החברה. שמים email, רושמים שאתם חובבים המתענינים, שמים מספר טלפון. מה שצריך. מקסימום קצת ספאם ושיחות. תמיד אפשר להגיד בנימוס שכבר לא מתעניניים. הכנסים נועדו לקהל הלקוחות הפוטנציאלי של החברה, וכל אחד יכול להיות לקוח של החברה. אפשר להגיע מתי שרוצים. בד"כ, את הארוחות מחלקים בצהריים. אבל מ-12 ועד 1 ממש אפשר לבוא. לעבור בין הדוכנים, לאסוף חומר, להתעניין קצת. בשביל זה הכנס. זו זכותכם המלאה כמי שנרשמו והתענינו במוצרי החברה גם אם נדמה לכם שאין לך שום עניין בנושא. לכו תדעו, בשביל זה יש כנסים. להפיץ ידע. חוץ מזה, שהאנשים הללו הם חלק מהשיטה שרומסת את האזרחים. לאכול על חשבונם זה גם תיקון גדול עבורם.

בכנסי הייטק גם לא צריך להקפיד על לבוש יותר מדי. יש חבילות של גיקים הזויים כך ששום דבר לא נראה ממש מוזר, הופעה סבירה מספיקה. אף אחד לא ישאל אותכם מה אתם עושים שם, ולאף אחד לא אכפת, כל עוד תראו כמו חלק מהסביבה. היום, בכנס היום, הייתה אמא עם ילדה.

להתנהג בנימוס, לאכול לשבוע, לשתות להגיד תודה יפה וללכת. יש המון כנסים בהייטק ובכלל. יש שם יותר מדי אוכל. עדיף שמישהו יאכל אותו מאשר שיזרק.

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

נשות הטוויטר ועל נשיות בכלל

טוויטר היא רשת די מוזרה. היא מגבילה טכנית את הכתיבה. מאידך, היא לא מגבילה את הזהויות. בטוויטר. אנשים יכולים להיות מה שהם רוצים להיות. הם יכולים להתנתק מהמשפחה, החברים, כל מה שהם מכירים וללכת להיות אנשים אחרים.

הייתי הכל. הייתי בדכאון, והייתי בהיי מופרע. הייתי מפחד והייתי מפחיד. הייתי המרקיז דה-סאד ולוחם עם נשמה שרוטה. הכל לפי החשק, הכל לפי השעה, בהחלטה של רגע, פושט ולובש צורה. זו חוויה חיה, בה אנשים מגיבים ואפשר לראות כיצד המחשבה מקבלת צורה ותגובה.

עברתי הרבה שלבים, מכל מיני סיבות. כיום, אני עוקב אחרי עשרות נשים. וכן, זה סוטה כמו שזה נשמע, חוץ מאשר בטוויטר, שם זה נורמלי לגמרי. אני עוקב אחרי שומרת בבית ספר, ואחרי רופאה. ואחרי אינטלקטואלית רוסיה חכמה להפליא וחושנית נורא. אני עוקב אחרי נערות בית ספר, ואחרי עיתונאיות, אומניות, משוררות, פקידות ועובדת הייטק. אני מאזין לציוצים מתנגנים מתוך החיים. את הרגשות, הדיעות, הפנטזיות, את החוויות, את מה שמשמח ואת מה שכואב. זה נהר זורם של קולות שמתגבש אל תוך התודעה. יש תגובות, ודעות הזורמות בין אנשים,, יש קישקושים, צחוק, כאב, רחמים, חמלה וכועס. ואני בוחר לי את הכיוונים שאני רוצה בהם להפליג. זה לא מומצא, זה לא יצירה משווקת או סופרת רגישה וחכמה. אלא מאות ציוצים ודיגדוגים המשתלבים לחלום של מנגינה.

בהתחלה עקבתי אחרי גברים ונשים מכל המינים ומכל הצבעים. אט אט, שמתי לב שכבר לפי סגנון הציוצים, אני יודע אם זה גבר או אישה. נשים מצייצות מהלב, גברים מהראש. אצל נשים, רכות, חיבה. זה לא שאין כעס ופגיעה, אך לרוב, מדובר על סביבה מאוד נעימה, אמהית, תומכת, מבינה, אנושית, חכמה, מצחיקה סקסית ומפתיעה. אז השתקתי את רובם המוחלט של הגברים בפיד שלי. שלא יפריעו לחוויה.

בטוויטר ישנם כל מיני מחוות, כלים של גישושים כמו אצבעות קטנות של דיגדוג וגירוי. אני בטוח שנשים תופסות אותם הרבה יותר מהר והרבה יותר מיומנות בהבנתם ובהפעלתם. ניתן לסמן לצייצנים אחרים, סימונים קטנים. של אהדה, חיבה, או הערכה. בצורה זו, אנשים לומדים להכיר אחד את השני. לדעת לשמוע את טעמו של הקהל הקטן שלהם. לדעת מה אחרים חושבים שבהם מעניין, ולעיתים גם על מה ולמה וזאת מרמיזות בלבד, נגיעות קטנות מהכרה להכרה.

הציוצים הם קצרים, מחשבות של רגע, שמרפרפות להן בין אדם לאדם, לפעמים, לרקע קט, נוצר חיבור. פתאום, לומדים, שיש עוד אנשים שחושבים את אותן המחשבות באותם הזמנים, ויש להם את אותן הדיעות, וגם הרבה יותר מזה, את אותו מקצב פנימי של חשיבה. את אותו מרקם של מילים המייצג פן של התודעה, כמו טביעות אצבעות, כמו קולות נשימה. כל אחד הוא מיוחד, אבל לפעמים, לזמנים קצובים, יש גם התאמה ואז מתחילה החגיגה.

רבים חושבים שהקשר הזה הוא אשליה. אבל מה הוא לא אשליה? הכל פרשנות שלנו לאירועים חיצוניים שאנחנו מסוגלים לקלוט רק את פני השטח שלהם. אנחנו חיים את המציאות בדיעבד, מודעים אך ורק לאלפית האלפית של מה שקורה בסביבנו ובתוכנו.
המוח שלנו יכול רק במידה מסויימת להבחין בין מידע שאנחנו נחשפים אליו דרך המסך או מידע שאנחנו חווים במציאות. הכל מתערבל ביחד, מתנקז אל החלום ומשם אל הרגשות ואל ההוויה.

למדתי על הנשיות, וגם על הגבריות. נחשפתי למה נשים מצפות מגברים ומה גברים מסוגלים להבין. ככול שקוראתי נהנתי יותר לחוש את הבדלי החשיבה. ואולי משום שאני גבר, ואני מתאהב לי רק בנשים, כנראה, שאני די מאוהב בהלך החשיבה הזה, במושג הבלתי ניתן להגדרה "נשיות" על כל הסתירות שבה, המניפולציות, הרגשות, היכולת להרגיש אנשים ברמה עמוקה, כמעט בלתי מודעת. אישה, היא בעיני חידה שאני יודע שלעולם תשאר בלתי פתורה ומשום שזו כזו חידה, היא גם כה קסומה. משום שאין לה פתרון אחד, כל פתרון הוא יקום בפני עצמו. יש כאלו המטפסים על ראשי הרים, או בונים מאיצי חלקיקים כדי להבין את עצמם ואת העולם. ואני, מאזין לציוצי הציפורים ומנסה להבין את האופן שבו הציוצים הללו מעלים בי אדוות של רגש ומחשבה. ועכשיו, בחוץ, כשאני סתם מסתובב לי ברחוב, הציוצים הקטנים הטמונים בי מתחילים להתעורר. ואני קולט דברים שקודם לא ראיתי. אני שומע ומרגיש מקצבים קטנים של אנשים, דברים שקודם עברו לי מתחת לסף ההכרה, ועכשיו למדתי להתחבר אליהם בכל מקום ובכל זמן. זה לא רק עם נשים, כי הנשיות היא קודם כל אנושיות. זה עם גברים, צעירים וזקנים, ילדיי, חתולים וכלבים. אפילו, לפעמים, אני מצליח להרגיש את המרעד הנמוך של הצמחים ושל האדמה.

לראשונה בחיי נחשפתי לנשיות הכבירה, האישה המשותפת לכל הנשים באשר הן נשים. ולמדתי לאהוב אותן, הרי זה לא צריך מפתיע, אני בהחלט מאוהב באישה. אשת ילדי. הטוויטר עזר לי להבין אותה, טוב יותר, כמי שצמחנו וגדלנו יחד כל כך הרבה זמן יחדיו.

אני ממליץ לכל גבר עם קצת ערבים פנויים, להציץ שם. רצוי בשם בדוי. אחרת זו לא ממש מסיבת תחפושת הגונה, קחו את זה הכי רחוק שאפשר, כי זה גם הכי עמוק שאתם מעיזים להציץ לעצמכם, אי שם בפנים. תהיו קשובים, תנסו להבין לאן אתם נכנסים. תנסו לראות מה נוגע בהן, מה הופך אותן למה שהן וכמה שיש שם לאהוב, לחוות ולהתרגש.

לטוויטר ולרשתות החברתיות השפעה ניכרת על התודעה. ניתן למצוא בהם שמחה, ועצב. ניתן להתנחם, לחלוק. תמיד יהיו אנשים שיבינו, שישתתפו. זו תופעה באמת מבורכת ועבורי גם מאוד מעשירה. אני מקווה שלא פגעתי באף אחד.

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב