למתן כהן היה האליבי הכי טוב בעולם – קלטת וידאו המפריכה את טענת המשטרה לפיה תקף שוטר. לרוע מזלו, הוא נפל על השופטת דניאלה שריזלי שהתעקשה כל-כך לשמש חותמת גומי לקלגסים השקרנים, שהיא פשוט סירבה לצפות בראיות…
מתן כהן נעצר... תקיפת שוטר?
במערכת משפט הגונה, השופט אמור לעמוד בין הנאשם לבין התביעה. השופט אמור להיות מגינו של הנאשם בפני עוולות ורמייה שמבצעות רשויות האכיפה והתביעה בלהיטותן להשיג הרשעה. אם השופט מועל בתפקידו זה, אין מה שיעצור את האכיפה והתביעה מלכלוא ולהרשיע נאשמים חפים מפשע.
ביום ב' האחרון נערכה מול משרד הביטחון בתל אביב הפגנה של פעילי שמאל נגד פעולת ההשתלטות על המשט שניסה לפרוץ את המצור הישראלי על עזה. בהפגנה זו נעצר מתן כהן, פעיל שלום ותיק שמעצרים ואלימות מצד כוחות הביטחון אינם זרים לו, ואשר כמעט איבד עין מירי של חייל מג"ב בהפגנה נגד גניבת אדמות בגדה המערבית. הוא הואשם על ידי המשטרה דווקא ב"תקיפת שוטר" ובילה את הלילה במעצר, בטרם הובא להארכת מעצר.
בדיון הארכת המעצר ביקש סניגורו של כהן, עו"ד ידין עילם, להציג בפני השופטת קלטת וידאו שתיעדה את ההפגנה, ואשר מוכיחה ללא צל של ספק שכהן לא תקף אף שוטר. השופטת, דניאלה שריזלי, פשוט סירבה לצפות בווידאו, והאריכה את מעצרו של כהן לבקשת המשטרה. שיריזלי הסתפקה בדו"ח השקרי של השוטר העוצר, קבעה שיש יסוד סביר לבקשת המעצר, ואף הגדילה לעשות כשנזפה בסניגור על שהוא "ממקד את טענותיו בזכות האזרח לחופש הביטוי".
ארבע שעות לאחר מכן הצילה השופטת המחוזית דניה קרת-מאיר את כבודה האבוד של מערכת המשפט הישראלית כשעשתה את הדבר הבסיסי והפשוט של עיון בחומר הראיות המוצע על ידי הסניגור, ראתה שתקיפת שוטר ודאי לא היתה, ושחררה את כהן למעצר בית. למה למעצר בית ולא שחרור מלא? אולי כי השופטת ראתה שאם השוטרים לא היו מתעקשים לקפוץ מעל לפופיק ולהשתמש בג'וקר הרב-תכליתי הקבוע של "תקיפת שוטר", ייתכן שאשכרה היה להם קייס כלשהו נגד כהן – על הפרת הסדר. הווידאו נראה כהן קורא למפגינים לרדת לכביש, אבל רואים בבירור שהוא לא תקף איש ובוודאי לא תקף באגרופים כמה וכמה פעמים כדברי הקלגס השקרן, שכמובן לא ייענש על ניסיונו להפליל אזרח בעבירה הגוררת עמה עונש מינימום של מאסר בפועל. ואולי השופטת קרת-מאיר סתם רצתה לתת למשטרה צ'אנס להוכיח בכל זאת את טענותיה. אז היא גזרה על כהן מעצר בית של 12 שעות. המשטרה, שלא הצליחה לנצל פרק זמן זה כדי להוכיח את טענתה, מתעקשת שבכל זאת תגיש נגדו כתב אישום על תקיפת שוטר. מעניין לראות אם האיום יתממש.
שופטים כמו דניאלה שיריזלי, הרואים את תפקידם כחותמת גומי של רשויות האכיפה, הם-הם הסיבה העיקרית לירידה התלולה באמון הציבור במערכת המשפט. כן, גם לפוליטיזציה של בית המשפט העליון יש חלק לא קטן בתופעה הרסנית זו, אבל האזרח הפשוט בא במגע עם שופטי שלום כמו שיריזלי (שהיתה תובעת משטרתית לפני שהתמנתה לכס המשפט וכנראה לא הפנימה שהיא מחויבת בתפקידה החדש לשני הצדדים בהליך המשפטי) במידה רבה לאין שיעור ממגעו עם שופטי העליון – ואפילו אם הם לא ראויים בעליל לתפקידם הרם (כמו נגיד השופטת עדנה ארבל).
לפניכם הווידאו. שפטו בעצמכם – ואם איתרע מזלכם ומצאתם את עצמכם בפני חרפת השופטת שיריזלי, אל תהססו לומר לה "גברתי, אינני מאמין בכשירותך. נא לפסול את עצמך ולתת לאחד מעמיתייך הכשירים ממך לדון בענייני. תודה". אחרי הכל, זה לא כאילו יש לכם סיכוי כלשהו שהיא תקבל את המלה שלכם על פני זו של המשטרה, אז מה זה משנה?
גילוי נאות: בשנת 2001 הייתי מסובך בפרשה קפקאית שהיתה קשורה לסמים קלים. הסיפור היה כל-כך הזוי שעיתון "העיר" עשה עליו כתבה כפולת עמודים. במסגרת אותה כתבה רואיינה בשתי מלים גם אמי ז"ל, ואמרה שלדעתה הסיגריות שהיא מעשנת (ושאכן גרמו למותה בטרם עת ארבע שנים לאחר מכן) מזיקים בהרבה מהמריחואנה שעליה הועמדתי אני לדין. בדיון המשפטי הראשון לאחר פרסום הכתבה מצאה חרפת השופטת לנכון לנזוף באמי – שלא עמדה לדין על שום דבר, עבדה קשה כל חייה ולא היתה חייבת דבר לאיש – על שהעזה להביע את דעתה בתשובה לשאלה ששאלה אותה הכתבת. העובדה שחרפת השופטת שיריזלי חתומה על פסק הדין הבזוי בפרשת רמון, פסק דין שכדי להוכיח את מסקנתו ההזויה נזקקו היא והחברה שלה חיותה כוחן לקביעות כמו "אם גבר ואישה אינם יודעים זה את שמה של זו, לא יכול להתקיים ביניהם מצב של פלירטוט" – זה היה רק הציפוי על העוגה מבחינתי. אני ידעתי הרבה לפני כן מי זו דניאלה שיריזלי ומה היא שווה – נטל על מערכת המשפט ונזק לשמה הטוב, זה מה.
